בנם של גאולה ועובדיה. נולד ביום ט"ז בסיוון תש"ך (11.6.1960) בתל אביב. אח לבן-צור, הבכור, ולשלומית וברק הצעירים ממנו.

חיים גדל בתל אביב ולמד בה בבית הספר היסודי "הירדן" ובבית הספר התיכון המקצועי "שבח". ימי ילדותו התעצבו בין רחובותיה וסמטאותיה של שכונת "התקווה״ בדרום העיר, והתאפיינו בפשטות ותום. אהבתו לספורט, ובעיקר לכדורגל, כדורסל ופינג פונג, הנעימה לו את שעות הפנאי, בשילוב מעשי קונדס ובילוי שעות רבות בים, בשחייה ובמשחקים. אהדתו הייתה נתונה לקבוצת הכדורגל ״בני יהודה תל אביב״, גאוות השכונה וסמל לניצחון ותקווה.

בנעוריו היה חניך ומדריך בתנועת "הנוער העובד והלומד", וכמו כן התנדב בארגון מגן דוד אדום (מד"א) והצטרף לצוותי האמבולנסים.

ב-9.8.1978 התגייס לצה"ל, ועל אף מגבלות רפואיות התעקש לשרת כלוחם בחיל השריון. בתום שירות סדיר של שלוש שנים החליט להמשיך לשירות קבע. הוא סיים בהצלחה קורס קצינים בבה"ד 1, ושובץ כקצין בחיל התחזוקה (חיל הלוגיסטיקה).

חיים נישא לשלומית, ונולדו לו שתי בנות – שרון ופז. היה אב אוהב ומסור לבנותיו.

בשנת 1996 נישא בשנית, לרחל עוזרי ממושב ירחיב, אהובת ליבו. בני הזוג גרו במושב ירחיב בשרון.

לאורך שירות הקבע ארוך השנים שלו חיים עבר את כל שרשרת הפיקוד במסלול החילי – מקצין לוגיסטיקה בגדוד, בחטיבה ובאוגדה, ועד תפקידו האחרון במפקדת הגיס, בדרגת סגן-אלוף. בכל תפקידיו בלט ברמתו המקצועית הגבוהה, בבקיאות בכל נושא שנדרש לו בתוקף תפקידו, ובידע הרב שצבר עם השנים. הוא שירת במסירות אין קץ, מתוך אהבה ודאגה לחיילים ולצבא ומתוך רצון לתרום למדינה ולביטחון עם ישראל.

פקודיו ומפקדיו סיפרו כי ענה על ההגדרה המדויקת של ״קצין וג׳נטלמן״ – שילוב של קצין מקצוען משכמו ומעלה, שמקפיד על הפרטים הקטנים ואינו מקל ראש בקלה כחמורה, לצד דבקות בערכים של מתן כבוד לזולת, חופש ביטוי ורעות אמיתית כלפי הסובבים אותו.

חייליו זכו להכיר מפקד שהיה כמו אבא עבורם, שתמך בהם וכיוון את דרכם, ובעיקר השקיע מזמנו בחיילים עם קשיי הסתגלות, שנזקקו לסיוע מוגבר במהלך שירותם הצבאי.

בד בבד עם שירותו בצה"ל סיים חיים לימודים לתואר ראשון בהיסטוריה של ארץ ישראל ולימים השלים את התואר השני במנהל עסקים.

אהבתו למדינה, למורשת ולהיסטוריה שלה באה לידי ביטוי גם ביציאה לטיולים משפחתיים לאורכה ולרוחבה של הארץ, מהנגב עד הגולן, ובילוי במעיינות ובנחלים.

חיים היווה עוגן למשפחתו כולה, והיה סמל להישגיות בלתי מתפשרת – בן השכונה שלא ויתר לעצמו, בחר בקריירה צבאית והוכיח ש"השמיים הם הגבול". בצד השאפתנות התאפיין בפשטות ובצניעות, התייחס לבריות בנועם ובהתחשבות, וחבריו העידו שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות בעת צרה.

אפיינה אותו שמחת החיים, וניצוץ של אושר קרן ממנו בכל מקום שאליו הלך ובכל דרך שבה צעד. גם כשנתקל בקשיים, מעולם לא נפלו פניו. תמיד שמר על אופטימיות, חיפש את נקודות האור בכל מצב והבליט אותן. אך האור שהפיץ סביבו נגדע באחת.

סגן-אלוף חיים יוסף נפל ביום כ״ב באייר תשס״א (14.5.2001) בעת מילוי תפקידו, במהלך תרגיל צבאי. בן ארבעים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר אישה, שתי בנות, הורים, שני אחים ואחות.

על המצבה חקקו אוהביו את המילים ״יהללוּ, יהללוּך מלאכים. ולא תאבד דרכך בזוֹהר ובחשכה״, הלקוחות משירו של מיכה שטרית "שמחות קטנות".

כתבה בתו שרון: "אבא - אתה קעקוע על הלב שלי. וניפגש בסוף אתה יודע". הוסיפה הבת פז: "אתה תמיד איתנו. מפציע בכל קרן שמש זורחת, זוהר ומאיר בכל ליל כוכבים, מגיח בכל סופה של סערה, מנחם ומרגיע בכל תחילתו של היורה ובשיאו של כל קיץ, בכל משב רוח מרענן. אתה נמצא במחשבותינו, תפילתנו וליבנו לעד".

כתבה אחותו שלומית: "אחי היקר, היית בן מעורר גאווה, אח אהוב ויקר, אב גאה, קשוב ואוהב. תמיד תהא בליבי... תהיה נשמתך מתהלכת בגאון בין מלאכי עליון. אוהבת מאז ולתמיד".

אחיו ברק כתב: "אחי האהוב, חסרונך מורגש בכל יום ובכל שעה. החיוך שהיה תמיד נסוך על פניך כל כך חסר לכולנו. אתה עכשיו שוכן בין כוכבי רקיע, ואתה אחד הנוצצים שבהם. תמיד אוהב ואתגעגע אליך".

כתבו חבריו לשירות הצבאי: "יהי זכרך ברוך, חבר יקר. משוכנעים שכולך אחוז גאווה ענקית מבנותיך ממשיכות דרכך, ומדור ההמשך שהן מגדלות. זכרך וצחוקך חקוקים בנו לעד. גונן, בוריס ואורן".

לזכר חיים הוקמה אנדרטה ביער המגינים ליד לטרון. כן הוא מונצח באנדרטה לחללי חיל הלוגיסטיקה בתל חדיד, באנדרטה ובפינת הנצחה לזכר בני היישוב שוהם שנפלו במערכות ישראל.